מוקוזיטיס במהלך טיפול בסרטן – מה גורם לה וכיצד היא משפיעה על חלל הפה?
במהלך טיפולי סרטן רבים נגרמת פגיעה בריריות חלל הפה שנקראת מוקוזיטיס.
מוקוזיטיס הקשורה לטיפול אונקולוגי היא דלקת ופגיעה בריריות הפה, הנגרמות כתוצאה מפגיעה בתאים הבריאים המצפים את חלל הפה בעקבות כימותרפיה, הקרנות או טיפולים ביולוגיים ממוקדי-מטרה. מצב זה מוביל להיווצרות פצעים כואבים, קושי באכילה ובדיבור, עלייה בסיכון לזיהומים, ולעיתים אף מחייב האטה או הפסקה זמנית של הטיפול בסרטן. זיהוי מוקדם ומתן טיפול תומך מותאם יכולים להפחית את התסמינים ולהקל משמעותית על איכות החיים במהלך הטיפול האונקולוגי.
איך המוקוזיטיס מתבטאת?
מוקוזיטיס מתחילה לרוב באדמומיות בריריות הפה, ובהמשך הרקמה נעשית דקה ופגיעה יותר. בשלב מתקדם מופיעים כיבים – פצעים פתוחים – שמכוסים בשכבה לבנה-צהבהבה הנקראת פסאודוממברנה. במוקוזיטיס שנגרמת מקרינה, הפגיעה מופיעה בעיקר באזורים שנחשפו לקרינה. לעומת זאת, במוקוזיטיס בעקבות כימותרפיה, האזורים שמעורבים לרוב הם הלשון, החיך הרך ורצפת הפה.
במוקוזיטיס כרונית, הכיבים עלולים להימשך גם חודשים לאחר סיום הטיפול בקרינה – לעיתים מעל 3 חודשים – ולגרום לתחושת שריפה בפה או לרגישות גבוהה למזון חם, חריף או חומצי.
גורמי סיכון
מוקוזיטיס נפוצה יותר אצל נשים, אצל מטופלים במצב תפקודי ירוד, ובקרב אנשים עם מחלות נוספות או כאלה הנוטלים תרופות רבות. הסיכון עולה גם כאשר ניתנת קרינה במינון גבוה, בטיפולים כהכנה להשתלת מח עצם, ובשימוש בסוגים מסוימים של כימותרפיה. בנוסף, סוכרת שאינה מאוזנת מהווה גורם סיכון משמעותי.
מהלך הטיפול והתפתחות המוקוזיטיס
במהלך טיפול כימותרפי, הסימנים הראשונים של מוקוזיטיס מופיעים בדרך כלל כבר לאחר מספר ימים, ומחמירים בהדרגה עד לשיאם כשבועיים מתחילת הטיפול. לאחר מכן, ברוב המקרים, מתחילה החלמה הדרגתית שנמשכת כשלושה שבועות.
בקרינה, התהליך איטי יותר. מוקוזיטיס מתחילה להופיע לאחר שהצטבר מינון קרינה משמעותי, ומגיעה לשיא בשלב מתקדם של הטיפול. ההחלמה מתרחשת לרוב תוך שבועיים עד ארבעה שבועות לאחר סיום הקרינה.
טיפולים חדשניים נגד סרטן
טיפולים מתקדמים נגד סרטן, כמו תרופות ביולוגיות ואימונותרפיה, יכולים לגרום לגירוי או פגיעה בריריות הפה – אך בצורה שונה מהמוקוזיטיס הקלאסי שמופיע בכימותרפיה או קרינה. בין הטיפולים הללו:
- טיפולים מוכווני מטרה (Targeted Therapy) – תרופות שמכוונות לחלבונים מסוימים בתאי הסרטן, למשל מעכבים של EGFR ו-VEGF כמו צטוקסימאב (Cetuximab, ארביטוקס) ו-בווציזומאב (Bevacizumab, אווסטין).
- מעכבי BRAF ו-mTOR – תרופות שמפריעות למסלולים המעודדים גדילת תאים, לדוגמה דבראפניב (Dabrafenib, טפלינר) ו-אברולימוס (Everolimus, אפיניטור).
- אימונותרפיה (Immune Checkpoint Inhibitors) – תרופות שמחזקות את מערכת החיסון כדי לתקוף את הסרטן, כמו ניבולומאב (Nivolumab, אופדיבו), פמברוליזומאב (Pembrolizumab, קיטרודה) ו-איפילימומאב (Ipilimumab, יירבוי).
חשוב לדעת: תופעות הלוואי בריריות בעקבות טיפולים אלה שונות באופי ובחומרה, ולכן חשוב לזהות אותן מוקדם ולהתאים טיפול תומך מתאים.
חשיבות ההערכה, הטיפול התומך והמעקב
פגיעה בריריות כתוצאה מטיפולים אונקולוגיים עשויה להתבטא בתסמינים שונים ולהשפיע משמעותית על איכות החיים של המטופל. הערכה מוקדמת ומעקב צמוד על ידי מומחה לרפואת הפה מסייעים למנוע סיבוכים, להפחית כאב ולשמור על איכות החיים במהלך הטיפול האונקולוגי.